למאמר השני בסדרה: זה למה יהודים משיחיים מאמינים ששאר היהודים ישרפו לנצח בגיהינום (מאמר שני בסדרה).
למאמר השלישי בסדרה: האם היהודים ישרפו לנצח בגיהינום? מיני-דיבייט עם עובד (“מבשרת”) במכללה למקרא של היהודים המשיחיים

כדי להבין את “היהדות המשיחית” של היום, צריך להבין מיהו אוגוסטינוס. מאמר קצר זה יעסוק בשורשים התאולוגיים של תנועת היהדות המשיחית… (גרסה באנגלית של המאמר כאן).

המאות ה1-3 לספירה

ישוע היה רב יהודי שחי ופעל במאה הראשונה לספירה.

במאה הראשונה כמעט כל מאמיניו היו יהודים. במאות השנייה והשלישית הצטרפו המון גויים אבל התאולוגיה שלהם הייתה יהודית במהותה כאשר גולת הכותרת – המשיח הגיע, נצלב, וקם לתחייה – כדי לנצח את קללת המוות (בראשית ג) בשם האנושות!

קונסטנטין הגדול (307 – 326)

במאה הרביעית הכל השתנה. הקיסר הרומי קונסטנטין הפך את האמונה היהדות הפשוטה לדת רשמית ופוליטית – הנצרות – כשכינס ב325 את וועידת ניקאה הראשונה. קונסטנטין, שהיה אנטישמי, אסר על מאמינים מרקע יהודי לקחת חלק בוועידה ודרש לנתק את הקשר היהודי מן הדת החדשה שהייתה נשואה לאימפריה הרומית. כל זאת לא מנע מקונסטנטין להמשיך ולעבוד את האלים הרומים.

אוגוסטינוס (354 – 430)

בשלב הזה נכנס לתמונה התאולוג אוגוסטינוס והנצרות לחלוטין התנתקה מהקונטקסט המקראי-יהודי שלה. אוגוסטינוס, הוא שהניח את היסודות התאולוגים למה שמוכר לנו כיום בתור הנצרות המערבית. גם הוא לא בדיוק היה חסיד גדול של עם ישראל.

אוגוסטינוס שילב רעיונות בעלי מוטיבים גנוסטים ובעיקר פלטוניזם לתוך הנצרות החדשה והגה דוקטרינות תאולוגיות שעיצבו את הדת הרשמית החדשה – כגון “החטא הקדמון” (כל בני האדם בדרך לגיהינום בכלל שאדם וחווה חטאו), “בחירה מקדם” (אלוהים בוחר להציל מי שבא לו), “שחיתות מוחלטת” (האדם רע מיסודו ולכן מגיע לו עונש גיהינום), “גיהינום נצחי” (הגדיר את הגיהינום כמקום של עונש ועינויים אין סופיים), ועוד.

הפילוג הגדול (1054)

במאה ה11, הכנסייה התפצלה למזרח (נצרות אורתודוקסית) ומערב (נצרות קתולית), כאשר הנצרות הקתולית (מערבית) בחרה לאמץ את התאולוגיה האוגוסטינית.

במהלך ימי הביניים (בעיקר), הכנסייה הקתולית לאט לאט נטשה הרבה מהדוקטרינות האוגוסטיניות והחליפה אותם באחרות.

לותר וקלווין – הרפורמציה הפרוטסטנטית (המאה ה16)

מרטין לותר (גרמניה) וג’ון קלווין (צרפת) הם האבות התאולוגים של הכנסייה הפרוטסטנטית (שגם היו מהאנטישמים הגדולים ביותר שהולידה הנצרות המערבית). שניהם היו אנשי דת קתולים בתחילה שהחליטו לערער על סמכות הכנסייה הקתולית ועל מספר מסורות של הכנסייה הקתולית, שבתקופתם נתפסה כמושחתת. שניהם שאבו רבות מהתאולוגיה של אוגוסטינוס.

הנצרות הקלוויניסטית, הקרויה על שמו של ג’ון קלווין, החזירה עטרה ליושנה ואימצה במיוחד את התאולוגיה האוגוסטינית.

בנוסף, ג’ון קלווין פיתח תיאורית כפרה חדשה (תאוריה המבקשת לענות על השאלה – למה ישוע מת), המכונה “כפרת העונש החלופי”, לפיה אלוהים האב היה צריך להעניש, לענות ולהרוג את ישוע – הן בצורה גופנית והן קוסמית – על מנת לשחרר את זעמו ובכך לחוס על המאמינים שיאמינו בתאוריה זו (הפרוטסטנטים). תיאורית הכפרה של קלווין קיבלה בלעדיות והכרה רשמית ברוב הכנסיות הפרוטסטנטיות.

הנצרות הפרוטסטנטית-אבנגלית (המאה ה17)

הנצרות האבנגלית היא הגרסה השמרנית-פנדמנטליסטית של הנצרות הפרוטסטנטית, ומקורה בפיוריטניזם הבריטי. הפיוריטנים הם אנגלים שהכנסייה האנגליקנית (מעין גרסה בריטית לכנסייה הקתולית) לא היתה מספיק שמרנית ואדוקה בעיניהם. הפיוריטנים היו בעלי תאולוגיה אוגוסטינית-קלווניסטית באופן כמעט בלעדי.

במקביל ובתוך הנצרות הפרוטסטנטית-אבנגלית ניתן למצוא תתי-זרמים כגון הבפטיסטים, הקלוויניסטים, והפנטקוסטלים.

המשותף להם ולשאר זרמי הנצרות הפרוטסטנטית-אבנגלית הוא הדימיון התאולוגי – במידה כזאת או אחרת, כולם מחזיקים בתאולוגיות אוגוסטיניות וקלוויניסטיות לדוגמא, כולם מקבלים את תאורית הכפרה שהגה קלווין.)

מבחינתם, רק מי שמקבל את תיאורית הכפרה של קלווין (עונש חלופי) באמת “נולד מחדש” ויוכל “להיוושע” מ”עונש גיהינום נצחי” (אוגוסטין וקלווין) – וזאת במידה ויחזיק מעמד (בכל זאת, פיוריטנים במקור…).

יהדות משיחית (המאה ה20)

ה”יהדות המשיחית” היא תת זרם בתוך הדנומנציה הפרוטסטנטית-אבנגלית שנולד בארה”ב במאה הקודמת. בישראל התנועה מונה בסביבות 10 אלף איש כאשר הקהילות והארגונים בישראל מקבלים מאות מיליונים תרומות מאבנגלים אמריקאים (בעיקר). ההערכות הן כי בארה”ב לעד 30% מחברי התנועה יש שורשים יהודים, ואילו בישראל האחוז מתקרב ל40%. המייחד את התנועה זה אימוץ של מסורת יהודית (לדוגמא: כיפה, ציצית, כשרות).

ככלל, חברי היהדות המשיחית מגיעים בעיקר משלושה זרמים פרוטסטנטים-אבנגלים עיקריים ומחזיקים בתאולוגיה – בפטיסטית, קלוויניסטית ופנטקוסטלית.

זאת אומרת – תאולוגיה אוגוסטינית (חטא קדמון, שחיתות מוחלטת, גיהינום נצחי, וכו’) המשולבת עם מוטיבים קלוויניסטים כגון תאוריית הכפרה של קלווין (“עונש חלופי”).

במילים אחרות, בעוד השם אולי מבלבל, אין קשר תאולוגי בין התנועה המודרנית הנקראת יהדות-משיחית לבין אמונות המאה הראשונה לספירה. לסיכום, תנועת היהדות המשיחית היא היא תת זרם שמרני במיוחד בתנועת הנצרות הפרוטסטנטים-אבנגלית.

אז מה כן?

ישוע לא בא כדי לייסד דת חדשה. הוא לא התעניין במערכות דתיות—עבורו הן היו כמו תבלין, לא המנה העיקרית. מה שהוא בא להציע היה הרבה יותר מזה: הדרך, האמת והחיים. הוא בא להראות לנו איך לחיות חיים שמשקפים את הלב של אלוהים.

שלא כמו הדת, שמתמקדת לעיתים קרובות בהופעה החיצונית—כללים, תקנות, טקסים, עונשים, והתאמה חיצונית—ישוע בא לגאול את מה שבתוכנו. הוא בא לרפא את הלב שלנו, לחדש את דעתנו, ולשקם את המקומות השבורים שעמוק בפנים, שאף מערכת ענישה או משמעת חיצונית לא מסוגלת לשנות. הבעיה מעולם לא הייתה רק בהתנהגות—היא תמיד הייתה בלב האדם. וישוע הצליח לשנות את הלב הזה, מבפנים החוצה, לתפארת אלוהים.

אבל אי אפשר לפאר את אלוהים פשוט על ידי השתתפות בשירה שבועית וישיבה בהרצאה. זה לא מה שגורם לליבו של אלוהים לפעום בחוזקה.

ישוע הראה לנו איך באמת לפאר את אלוהים—על ידי סליחה לחוטאים, אהבת אויבים, הגנה על הפגיעים, ודאגה לעניים, ליתומים ולאלמנות. זה ה”פולחן” האמיתי שמביא פאר לאלוהים. זו קדושה. זה מלכות אלוהים.

והנה האמת המשחררת: אתם לא זקוקים לדת, לזרם מסוים או לארגון דתי כדי ללכת אחרי ישוע. אתם פשוט צריכים ללכת בדרך שהוא הראה לנו—הדרך שמפארת את אלוהים.